נכתב ע"י עו"ד אריה ליבוביץ;
סעיף 1(ב) לתוספת א' לחוק מס הבולים קובע, שבמקרה בו המסמך החייב בביול אינו קובע את ערך התמורה/הנשוא באופן מפורש, אלא מפנה לשם כך למסמך אחר, יראו את המסמך הראשון כאילו ערך הנשוא קבוע בו והוא יבויל בהתאם לערך הנשוא או התמורה הקבועים במסמך השני. יוצא אפוא כי קביעת ערך הנשוא במקום שאינו עולה לגדר "מסמך" כהגדרתו בחוק ("מסמך בכתב"), יביא לביול המסמך המקורי בהתאם לקבוע בו ולא בהתאם לערך הנשוא האמיתי. פרשנות בדרך זו תואמת את תכלית החוק אשר ביקש להחיל את הוראותיו על מרחב המוגדר באמצעות מסמכים. יציאה לכיוון שאינו "מסמך" כהגדרתו בחוק, חורגת מתחולת הוראות החוק.
דוגמא לשימוש בכלי תכנוני זה הינה קביעה מפורשת במסמך כי ערך הנשוא יקבע על פי החלטתו של אדם מסוים.
נכתב ע"י עו"ד אריה ליבוביץ;
סעיף 1(ב) לתוספת א' לחוק מס הבולים קובע, שבמקרה בו המסמך החייב בביול אינו קובע את ערך התמורה/הנשוא באופן מפורש, אלא מפנה לשם כך למסמך אחר, יראו את המסמך הראשון כאילו ערך הנשוא קבוע בו והוא יבויל בהתאם לערך הנשוא או התמורה הקבועים במסמך השני. יוצא אפוא כי קביעת ערך הנשוא במקום שאינו עולה לגדר "מסמך" כהגדרתו בחוק ("מסמך בכתב"), יביא לביול המסמך המקורי בהתאם לקבוע בו ולא בהתאם לערך הנשוא האמיתי. פרשנות בדרך זו תואמת את תכלית החוק אשר ביקש להחיל את הוראותיו על מרחב המוגדר באמצעות מסמכים. יציאה לכיוון שאינו "מסמך" כהגדרתו בחוק, חורגת מתחולת הוראות החוק.
דוגמא לשימוש בכלי תכנוני זה הינה קביעה מפורשת במסמך כי ערך הנשוא יקבע על פי החלטתו של אדם מסוים.
סעיף 1(ב) לתוספת א' לחוק מס הבולים קובע, שבמקרה בו המסמך החייב בביול אינו קובע את ערך התמורה/הנשוא באופן מפורש, אלא מפנה לשם כך למסמך אחר, יראו את המסמך הראשון כאילו ערך הנשוא קבוע בו והוא יבויל בהתאם לערך הנשוא או התמורה הקבועים במסמך השני. יוצא אפוא כי קביעת ערך הנשוא במקום שאינו עולה לגדר "מסמך" כהגדרתו בחוק ("מסמך בכתב"), יביא לביול המסמך המקורי בהתאם לקבוע בו ולא בהתאם לערך הנשוא האמיתי. פרשנות בדרך זו תואמת את תכלית החוק אשר ביקש להחיל את הוראותיו על מרחב המוגדר באמצעות מסמכים. יציאה לכיוון שאינו "מסמך" כהגדרתו בחוק, חורגת מתחולת הוראות החוק.
דוגמא לשימוש בכלי תכנוני זה הינה קביעה מפורשת במסמך כי ערך הנשוא יקבע על פי החלטתו של אדם מסוים.
נכתב ע"י עו"ד אריה ליבוביץ;
סעיף 1(ב) לתוספת א' לחוק מס הבולים קובע, שבמקרה בו המסמך החייב בביול אינו קובע את ערך התמורה/הנשוא באופן מפורש, אלא מפנה לשם כך למסמך אחר, יראו את המסמך הראשון כאילו ערך הנשוא קבוע בו והוא יבויל בהתאם לערך הנשוא או התמורה הקבועים במסמך השני. יוצא אפוא כי קביעת ערך הנשוא במקום שאינו עולה לגדר "מסמך" כהגדרתו בחוק ("מסמך בכתב"), יביא לביול המסמך המקורי בהתאם לקבוע בו ולא בהתאם לערך הנשוא האמיתי. פרשנות בדרך זו תואמת את תכלית החוק אשר ביקש להחיל את הוראותיו על מרחב המוגדר באמצעות מסמכים. יציאה לכיוון שאינו "מסמך" כהגדרתו בחוק, חורגת מתחולת הוראות החוק.
דוגמא לשימוש בכלי תכנוני זה הינה קביעה מפורשת במסמך כי ערך הנשוא יקבע על פי החלטתו של אדם מסוים.
עוסק בין השאר במיסוי: בינלאומי, מקרקעין, מע"מ, תכנון מס, ירושות, צוואות, נאמנויות, רילוקיישן (relocation) , מיסוי ענף ההיטק ויהלומנים, הלבנת הון. מחבר הספרים: "אמנות מס - 111 טבלאות השוואה"; אנציקלופדיית אמנות מס כרך ב'; "נאמנות ומיסוי נאמנות"; '"חוק מס הבולים"; סדרת ספרי מע"מ(4 כרכים); מחברם של מאות מאמרים. מרצה בלשכות המקצועיות; http://www.atax.co.il; 0544-599600; aryetax@gmail.com